הגישה של מרסלו

מרסלו מיישם בעשרים שנים האחרונות בהצלחה מרובה את הגישה S.M.R המשלבת מספר גישות ומתאימה לילדים, נערים נוער ומבוגרים.

מרסלו מאמין שעל מנת לאבחן ילד צריך להגיע למקומות הטבעיים שלו -בית-חצר-גן/ בית ספר כמו כן בימים שונים ובשעות שונות וכך לבנות תמונה כוללת של הפרופיל שלו.

האבחון הוא מצב של אותו רגע……..והמקום בו נערך ומצב הרוח של הנבדק יכול לקבוע את התוצאה.

…..לפנינו ילד /נער  -אישות אחת בעלת קשיים (כמו שלכולנו יש!!!)… התנועה יכולה לאזן ולשפר את כל יכולותיו של הילד/נער., התנועה היא הבסיס התפקודי

אנו יצורים חושיים והמתווך ביננו לעולם החיצון הוא עוצמת החושים הנקלטים בכל רגע נתון.

 "יתכן ויש קושי של ויסות"  מה המשמעות?

המשמעות היא שהקשב (הממיין מה שנכנס ומה נקלט במוח)אינו  מצליח במיון ( יותר מדי גירויים נקלטים,חלשים או חזקים מדי והוא גורם מאוד מפריע להתנהלותנו, רגשית, התנהלותי, התנהגותית, מוטורית וקוגניטיבי)  .

  התוצאה :                                                                                                                                                                                                                                                                                  

אי נוחות גופנית- חרדות-תסכולים- בעיות בקשב וריכוז-הסחות דעת- בעיות התנהגותיות- בעיות רגשיות-הימנעות- כעסים-צעקות- הפנמה- אגרסיות- אימפולסיביות בעיות מוטוריות-(סרבול- בעיות התארגנות-נפילות – קואורדינציה, קשיי תכנון והתארגנות….)ועוד תופעות רבות שכיחות.

המטרה היא: להיות  באיזון בעזרת החושים כל הזמן

כל חריגה באיזון (יחסית לאותו ילד/אדם) יכולה לגרום לחרדות במצב של הצפה – (היפר) או התנהגויות אגרסיביות במצב של תת – (היפו).

הגישה של מרסלו S.M.R (שיפור מערכות החושים באמצעות תנועה), באה למנף את הסקרנות, הדמיון וחדוות המשחק הקיים באופן טבעי אצל הילדים על מנת להביא אותם לאיזון ביכולות מוטוריות, התנהגותיות ורגשיות תוך שיפור  הביטחון והדימוי העצמי.

התנועה  היא הכרחית ללמידה-היא משלבת ועוזרת לעגן מידע וחוויות חדשות ברשתות העצביות שלנו, התנועה משולבת עם קלט חושי.

.                                                                                                                                                           

-המיוחד בגישה של מרסלו הוא השילוב בין הגוף והנפש, בין ההיבטים הפיזיים להיבטים הרגשיים של הילד. לשיעורים תורמים הרבה מעבר לפעילות גופנית – יש בהם התמקדות בה בעת בדימוי הגוף, בתפיסה העצמית, בבניית האגו, עבודה על הדימוי והביטחון העצמי, תוך שיתוף פעולה – דחית סיפוקים ובעיקר בחיבור המלא בין הילד לבין גופו ומצב רוחו.

התפיסה ההוליסטית והלא שגרתית שבטיפול, היא שהופכת את השיעורים למיוחדים, השיעורים משלבים דמיון ויצירתיות של הילדים תוך למידה של מיומנויות מוטוריות חברתיות  מוכרות וחדשות .

באמצעות סיפורים הילדים נהפכים לחלק מהעלילה תוך כדי תנועה וחוויה.

הדגש הוא : לקבל את הילד כפי שהוא(ללא תיוג) ולהביא אותו  לחוויה – החוויה של להצליח של אני יכול כמו כולם!!!!!- כולנו שונים-כולנו חווים קושי -אין אדם מושלם.

הקבלה העצמית משפרת את הדימוי העצמי והיא הדבר החשוב ביותר על מנת להתחיל תהליך…..ולהתקדם.

החושים החיצוניים הם : ראיה, שמיעה, ריח, טעם ומגע

החושים הפנימיים הם : הפרופיוצפטיביות ( תחושות עמוקות של הגוף- משמע לדעת מה קורה עם כל שריר בכל רגע נתון ) ושיווי משקל (הנמצא בתוך האוזן התיכונה).אלה הם שתי המערכות המדווחות בכל רגע נתון מה קורה ובאיזה מצב כל חלק של הגוף נמצא בחלל.

חוסר או עודף גרייה  במערכות אלו נקבל ילד שנתקע בכל דבר-נופל הרבה- הססן- פחדן- "אוהב סכנות" אינו נזהר- נופלים לו דברים מהידיים- אינו מסודר-אינו שומר על עצמו- אין לו הרבה חברים, נוגע באנשים,מרבה לבכות, מתעצבן, לא אוהב ספורט , מתעצבן שנוגעים בו, אינו אוהב להשתתף באירועים, מתבודד, צועק ועוד……

מרסלו מאמין שחלק גדול מהבעיות המוטוריות, התנהגותיות, רגשיות ושל קשב וריכוז         (ADD- ADHD)  שרואים היום אצל הילדים נגרמות עקב  אי יכולת של החושים לתרגם את המידע החיצוני המגיע לגוף בצורה נכונה ומאוזנת (אין ויסות), דבר אשר גורם לאי נוחות  של הגוף ומקשה על תפקודו המוטורי-רגשי וההתנהגותי הגורמים לו להסחות דעת..

היות והחושים מתפקדים בתאום, ברגע שאחד מהחושים אינו מתפקד כראוי זה יגרור אחריו בעיה תפקודית של חושים אחרים ואז הבעיה תיהיה יותר מורכבת..

כל אחד מאתנו חווה את זה אפילו זמנית כשבפתאומיות יש איזהו שינוי לעומת דברים שהוא רגיל (למשל כניסה למקום הומה אנשים עם הרבה רעש, להמתח לאחר נסיעה ארוכה ברכב על מנת לתת תחושה לגוף).

יתכנו שני מצבים קיצוניים :

מצב של עודף או חוסר גירוי (היפר –היפו סנסיטיב) בשני המצבים נקבל תגובות ללא מודעות.

במצב של עודף גירוי(היפר- סנסיטיב): נקבל  סתימת אוזניים בצלילים מסוימים ( כי מערכת השמע  אינה יודעת לסנן את כל מה שהיא שומעת) או מצמוץ בעיניים במידה ויש יותר מדי אור בעיקר בבוקר ביציאה לאור או חוסר רצון להסתפר או לקצוץ ציפורניים  או דיגדוגים בכל מגע , אי רצון לאכול מאכלים מסויימים, לסרב לטעום מרקמים מסויימים של אוכל, רצון ללכת עם שרוול ארוך בקיץ, ללכת עם גרביים, קושי באחיזת עיפרון, כל ריח מציק ומסריח ועוד.נקבל ילד שנמנע מלעשות המגיב ב"קשה לי", "לא בא לי", " משעמם לי"אותו ילד שיושב בצד ואינו משתתף עם כולם- אותו ילד שיעדיף לשחק עם חבר אחד הדומה לו באופי.

במצב של חוסר גרייה (היפו- סנסיטיב): נקבל חיפוש אחרי גרייה מוטורית, תנועה סיבובית במידה והמערכת הוסטיבולרית חסרת גרייה אז גם נפגוש ילד שאוהב סכנות (אין בו פחד)או רצון לגעת בכל דבר על מנת לתת תחושה של גבולות הגוף, סרבול תנועתי כי התחושות העמוקות של הגוף אינן קולטות היטב, רצון להריח כל דבר, אחיזה חזקה מאוד של עיפרון, רצון ללכת ערום, לא מסודר, חוסר יכולת להתארגן ועוד.

כמו כן נקבל מצבים של אי דחית סיפוקים, אגרסיביות, התנהגויות לא מקובלות  ועוד אינסוף מצבים בהתאם למצב הקליטה או העיבוד של החושים.(אין מעצורים)

לסיכום :

הטיפול מבוסס על חוויה ותפריט חושי באמצעות תנועה  לשיקום ואיזון  אותם החושים אשר אינם קולטים או אינם מעבדים כראוי את הסביבה .

כי כל אחד מאתנו חש את הסביבה אחרת ובעוצמות שונות.