תווית הפרעת הקשב היא מאוד כוללנית לכן קל מאוד להדביק אותה כמעט על כל ילד פעלתן, שובב, יצירתי, בדרן או משועמם, שכמו כל ילד, התנהגותו לעיתים אינה רצויה ואף חריגה לנורמות המוכרות.
חשוב לנו לזכור שאין דרך אחת ונכונה ללמידה ולהתנהגות, כל אחד חש ומפרש את הסביבה בצורה אחרת, אין נכון או לא נכון….
האם הילד, הנער ?
1 – בוהה, מרחף, אסטרונאוט ומנותק.
2 – מאוד תנועתי זז כל הזמן ואינו מסוגל לשבת לרגע, מנדנד את עצמו על הכיסא, עובר ממקום למקום.
3 – מוסח בקלות.
4 – מפטפט כל הזמן ומדבר לעצמו.
5 – לא שקט וכל זבוב מוציא אותו מריכוז.
6 – שקט, אך פתאום מתפרץ.
7 – מציק כל הזמן, נוגע, לחיים אדומות, מזיע, מתכתש, ואינו בהכרח ילד תוקפני.
8 – מתבודד " אל תיגע בי " מחפש את הפינה השקטה .
9 – מחפש סכנות, אין לו פחד מכלום.
10 רוצה ללכת יחף , מתפשט., או גורב גרביים ולובש שרוולים ארוכים גם בקיץ.
11- לא מגיע לטיול בלי אימא , יכול לקחת כסא ולזרוק אותו, אימת המורה והגננת .
12 – צווח או מוציא קולות כל הזמן או סותם את האוזניים או שומע טלוויזיה חזק.
13- מריח כל דבר.
14- אינו מסוגל להיות במקום עם הרבה אנשים ורעש.
15- דוחף כל חפץ לפה, נושך את השרוול.
16 – אינו מוכן לאכול אוכל מוצק, מעדיף מעדנים ומאכלים רכים.
המשותף בכל המקרים הוא קושי בויסות חושי :
אלה תגובות של חסך או עודף בכל רמה תחושתית, החריגות שבה הילד חש את העולם מתבטאת בהתנהגויות שצוינו קודם .
אנשים נוטים לשפוט או להגיב על פי ההתנהגות של תוצר, של תגובה על מעשה חיצוני אך מקור הבעיה במקרים רבים היא התחושה ., מה שאנו רואים זה הסימפטום, איך הילד, נער מגיב( החום של המחלה ) ., בלי לתת את הדעת על למה!!!!
לדוגמה : "אני מסתגל לעולם לפי איך שאני חש אותו לכן בקיץ אני אלך עם גרביים וכובע צמר" ( למרות התגובות של הסביבה שחושבת שאני לא בסדר ) .
כל אחד מאתנו חש את העולם בדרך שונה., זה היפה שבחיים, …. ועלינו כהורים ומחנכים לכבד תוך מתן גבולות ואפשרויות אחרות להתנהגות.
מבחינת המוח הגוף שלי הוא חלק מהעולם שאני צריך להכיר וללמוד אותו, המוח צריך ללמוד את הגוף ובהתאם להגיב. הקושי נובע מכך שרובנו חושבים שכולנו חשים אותו הדבר,למעשה אין לנו דרך להוכיח שהעולם קיים כי אנו חשים אותו בחושנו ( התפיסה המערבית).
רק אני יכול לחוות ואיש מלבדי יכול לחוות בדיוק את אותה ההרגשה .
לכל היותר אנו יכולים להזדהות אך לא יותר מזה .
כל אחד מאתנו קולט אחרת ואין מצב של נכון או לא נכון .
העולם קיים בזכות עצמו וכולנו קולטים אותו לכן כאן הבעיה, איך יתכן שכל אחד חש וחי שונה מאתנו ? .
לכן נראה אדם שרעש אינו מפריע לו ואילו זה שלידו אינו מסוגל להיות ליד אותו רעש; או אדם ההולך יחף בשיא החורף והשני הולך עם גרביים בקיץ, זה אינו אומר כלום על אף אחד מהם. כך גם בכל תחום חושי אחר נראה אנשים שמתנהגים אחרת ממה שאנו חושבים שזה נכון. ("על טעם ועל ריח אין מה להתווכח ") .
מאחורי התחושה של כל אחד מאיתנו עומדת מערכת מווסתת. זהו תפקידה של מערכת הקשב, מערכת הנמצאת בגזע המוח ואחד מתפקידיה היא ויסות עוצמות התחושה.
מערכת זו אמורה לסנן את הגירויים שאנו מקבלים בכל שנייה (30000000 לשנייה ) לכן מישהו חייב לעשות סדר, המערכת מסננת וגורמת לעכבה בהתאם לצורך. אם יש תקלה, יותר מדי גירויים ייכנסו פנימה = הצפה, אנו נדבר על רגישות יתר חושית. אם המצב הפוך אז נדבר על חוסר רגישות (היפר או היפו סנסיטיב).
לסיכום:
אי אפשר להתעלם כי בין האדם לבין הסביבה עומדת תחושה.
תנאי הכרחי ללמידה היא תחושה תקינה .